סלוקי

בשנת 1923 הגיע הסאלוקי הראשון לארצות הברית לרישום כגזע ונדרשו שנים רבות עד שהתקבל כגזע מוכר בגלל הוריאנטים הרבים שלו. מסיבה זו, בצורה בה נכתב תקן הגזע (מאפייני הגזע הקבועים), ייתכן מצב שבו יהיו שני כלבי סאלוקי המתאימים בכל נקודה שהיא לתקן הגזע – אך לא יהיו דומים זה לזה במאום.

גם היום, במאה ה-21, אין כל יכולת להשוות בין כלבי סאלוקי מהמזרח (ישראל למשל) לכלבי הסאלוקי המערביים, 'כלבי התצוגות', שפותחו בצורה שונה במשך מאות שנים. בעקבות כך, אין אנחנו יכולים להשוות כלב מדברי לכלב שניצח בתערוכה עולמית.

השוני הרב נוצר בעקבות סלקציה שונה בין הטיפוסים, כאשר באזורים מערביים הייתה יותר התערבות אנושית מאשר במדבריות, בהן הסלקציה הטבעית היא ששלטה לרוב. סאלוקי הוא הכלב היחיד מבין כלבי הצייד בריצה (כלבי רוח) שיועד באמת להביא חזרה את הצייד לבעליו (retrieving), גם אם הדבר היה כרוך בריצה לאורך קילומטרים רבים בשטח קשה. הסאלוקי רץ בשטחים קשים מאוד, כאלו שהיו יכולים לשבור כל עצם של גרייהאונד אנגלי, מבלי לפגוע בעצמם כלל.

המראה הכללי של הכלב הוא רזה וגבוה. כדי שהכלב יוכל להגיע למהירויות גבוהות, (עד 80 קמ"ש לכלב בוגר מאומן, ואנו היינו עדים למהירות של 70 קמ"ש), על הכלב להיות בעל מבנה אווירודינמי. המבנה הזה בעצם מעביר את הרוח מסביב לכלב ולא מאט אותו. הגזע איננו מתעייף בקלות וכאשר הוא מתחמם, הזמן המוערך להתקררות הגוף הוא דקות מספר.

ראש - הסאלוקי הוא בעל גולגולת ארוכה וצרה, העיניים ממוקמות באזור צידי הראש כך מתאפשר לו לקבל שדה ראייה גדול בהרבה מגזעי כלבים אחרים, דבר שהכרחי לו בתור כלב צייד. לסת הכלב עדינה ואיננה משאירה נזקים על הצייד, והפה הנקרא "פה רך" איננו פוגע בארנבת אלא מביא אותה שלמה ולרוב חיה לבעליו. צווארו של הסאלוקי ארוך ומתאים למבנהו הכללי. יחד עם זאת הוא חייב להיות חזק דיו כדי לאפשר לכלב לסחוב את הצייד (שיכול להגיע אף לכ4- ק"ג) בפיו.

רגליים - הרגליים הקדמיות יהיו לרוב דקות ועדינות. העצמות חזקות במיוחד כדי לאפשר לכלב לזנק ולנחות בעוצמה מבלי לפגוע במפרקים ובעצמות עצמן. הרגליים האחוריות, אף הן חזקות ומזוותות היטב. רגליים אלו הן ה"קפיץ" של הכלב - בהן הוא משתמש כדי לדחוף את כל מסת הגוף שלו. הן כל כך חזקות ומסוגלות להרים את משקל הכלב אפילו לגובה של כ- 3 מטרים ללא כל קושי. גבו של הסאלוקי חזק ושרירי. העצמות נראות לעין בקלות אך לא בולטות מדי. הגב חייב להיות גמיש כדי שהכלב יוכל "להתקפל" ו"להימתח" בעת הריצה כדי לקבל אפקט מהיר בתנועה. חזהו עמוק במיוחד וריאותיו וליבו גדולים יחסית לגודל הכלב – כך מתאפשר לו להגיע למהירויות גבוהות בריצה ולעבוד במאמץ בתנאי שטח ובפעילות גופנית קשה.

זנבו ארוך ומשמש הגה של הכלב. כלב עם זנב קצר למשל, לא יוכל להסתובב אחרי ארנבת בשדה.

פרווה – ישנם שני סוגי פרוות: פרווה קצרה – חלקה וצמודה לגוף, רכה ומבריקה באורך של עד 1 ס"מ. פרווה מנוצה – הסאלוקי המנוצה דומה מאוד לסאלוקי בעל הפרווה הקצרה רק שפרוותו על הגוף האוזניים ובעיקר על הזנב מעט ארוכה יותר (כ 2-3 ס"מ).

שתי צורות הפרווה האלו נוצרו די במקביל ולא כתערובת בין גזעי כלבים שונים. ישנן עדויות לכלבים בשתי הצורות האלו כבר בשנות ה 7000 לפנה"ס. לרוב, מזוג כלבי סאלוקי מנוצים לא ייוולד גור חלק שיער, אך במקרים רבים, מזוג חלקים ייוולדו גורים מנוצים. נראה כי הגן המנוצה דומיננטי יותר מהגן החלק. הצבעים - ישנם הבדלי צבע מהותיים בין סאלוקיים החיים במיקומים שונים. הסיבה לשוני הוא ככל הנראה האקלים השונה. בישראל ובמצרים מופעים הסאלוקים בצבעי חול, חום וחום אדמדם. כלבים בהירים נמצאים בארץ, בירדן, במצרים ובערב הסעודית, ושחורים נראים באזור עירק, אירן, תורכיה, סוריה וצפון ירדן.

סאלוקי הוא גזע עתיק בישראל. על מנת להתרשם מסאלוקי מדברי אמיתי – יש לנסוע דרומה אל המדבר, שם, כאמור, מגדלים הבדואים את הגזע כבר דורות שלמים.

הסאלוקי גדל במדבר בעיקר למטרת צייד, אבל גם כביטוי של עושר – הסאלוקים מכונים על ידי הבדואים 'חור', ולא 'כלב' כשאר הכלבים. פירוש המילה 'חור', הוא אציל. באותה הקטגוריה, יחד עם הסלוקי, מכירים הבדואים כבוד גם לגמלים ולסוס הערבי. בשנות ה- 70 התווספו לאוכלוסיית הסאלוקים בארץ כלבים מסיני, וגם כלבים מחוץ ליבשת, מאירופה וארצות הברית, אשר הגיעו ארצה והתווספו לאוכלוסיית הגזע בארץ.

הגידול בארץ ידע עליות וירידות, אולם הבדואים המשיכו לשמר את הסאלוקי המדברי, כפי שהיה, במשך כל השנים. הכבוד שרוכשים לגזע הוא כה גדול, עד כי לא ניתן למדוד ערך סאלוקי בכסף – בדואי לעולם לא ימכור סאלוקי.

בארץ, אחד מן המטרות ששם לו בית הגידול לכלבי רוח בארץ, הוא לשמר את הסאלוקי המדברי. יחד עם כל הרצון הטוב, שם במדבר, תוחלת החיים של הסאלוקי, לרוב לא עולה על שנה אחת – הם מתים מהרעלות, פרוו, נדרסים על ידי מכוניות או הולכים לעולמם כבר בהמלטה.