על תהליכי הלמידה של הכלב

היא לפנות לעזרה מקצועית.

אם לא ניתן לתקן כלב בדיעבד כפי שהסברתי עם הדוגמא של פקודת 'הישאר' ,גם לא ניתן ללמד אותו לא ללעוס,לכרסם,או לעשות צרכים בבית כשאנו לא בסביבה.
כל יצור חי שואף למקסימום טוב ומינימום רע. אם לכלב היתה את היכולת להסיק מסקנות כפי שהרבה אנשים נוטים לחשוב,הוא כבר מזמן היה מסיק את המסקנה ההפוכה של 'עדיף לי לא לעשות צרכים בבית או לכרסם..' . אנסה להסביר זאת שוב עם עניין הצרכים.

כלב שעשה צרכים בבית,ולאחר מס' שעות,(דקות ואפילו שניות..) כאשר הבעלים מגיע הביתה,הוא מתקפל או משפיל מבט עם כניסת הבעלים או כאשר הוא עובר ליד שלולית הצרכים,למד למעשה לקשור את ריח הצרכים ולא את האקט עצמו של עשיית הצרכים להופעת הבעלים ו2 אירועים אלה מתקשרים במוחו של הכלב עם המאורע השלישי שאמור להגיע אח"כ- 'הולך לקרות לי משהו רע'. כלומר,די במס' פעמים ספורות של תגובה נוזפת/כועסת של בעלים המגיעה באיחור (לעתים גם איחור של שנייה יכול להיות קריטי) על מנת ללמד כלב משהו שונה לגמרי ממה שרצינו,התניה לא נכונה הגורמת כמו במקרה הנ"ל לכלב מבולבל וחסר בטחון המתקפל בכל פעם שהבעלים מגיעים ויש באויר ריח של צרכים. כלב שכזה לעולם לא יידע באמת מה מותר ומה אסור.רק כאשר ההתניה נעשית בצורה מתוזמנת מדוייקת ונכונה,אזי הכלב יוכל לקשור 'טוב לי' -צרכים בחוץ ו'לא טוב' -צרכים בבית. .

אני נתקל רבות בכלבים המשפילים מבט או מתקפלים בכל פעם שמקרבים אותם לכוננית הספרים הלעוסים או לאזור הצרכים שלהם.בהרבה מקרים הכלבים כבר 'למדו'/'אולפו' שלא להתקרב כלל לאותו אזור בבית. ליבי יוצא אל אותם כלבים מבולבלים וחסרי בטחון וגם לבעלים המתוסכלים שאינם מסוגלים להבין לנפשם של כלביהם ולפרש נכונה את מעשיהם.
הנטייה ליחס לכלב תכונות אנוש שאינו ניחן בהן באמת(להיעלב,לעשות דווקא,לכעוס..) היא אחת הסיבות המרכזיות לתקשורת לקוייה ולא נכונה בין כלב לבעלים.
הדבר נובע קודם כל מחוסר ידע והבנה בסיסיים של בעלים לתהליכי הלמידה של הכלב(ששוב,שונים בתכלית מאלה שלנו!)
אני ממליץ בחום לקרוא מחקרים מדעיים בנושא ובתור התחלה לקרוא על הניסוי של פבלוב- אבי ההתניה הקלאסית.

סוגייה זו חשובה ביותר ועל כן ראיתי צורך להרחיב בנושא ולהקדיש לו מאמר שלם.